על ילדים ורגישות חושית
ילד עם רגישות חושית גם במנוחה הקשב שלו מופנה לכל כיוון, וכל הפרעה חיצונית מושכת אליה תשומת-לב. הוא ערני; חוש השמיעה והריח שלו מחודדים ביותר; רמת האנרגיה שלו גבוהה; הוא אימפולסיבי; אינו מפחד לקחת סיכונים וממוקד ביותר במצבי לחץ. עכשיו, הכניסו ילד כזה לכיתה! לא ישתגע?
מה זה קושי בויסות חושי אצל ילדים?
רגישות-היתר שלהם למגע, לריח ולצליל מאוד מפותחת.
יום-יום הולכים לבית-הספר ויושבים בכיתה צפופה, בה הרגישות החושית שלהם מהווה חסרון במקום יתרון ויוצרת קשיי התנהגות, קשיי למידה ותגובות רגשיות קיצוניות.
פעמים רבות נכנס הילד להצפה חושית. לא טוב לו ויש נטייה למזג קשה. קשה להם להיות רגועים או מרוצים. קשה להם עם שינויים והסתגלות למצבים חדשים, והם נוטים להיפראקטיביות, לסף תסכול נמוך ולהתפרצויות זעם.
מה קורה לילד עם סף גירוי נמוך?
ילד שסף הגירוי שלו נמוך, קולט כל גירוי מהסביבה בעוצמה גדולה בהרבה מילד רגיל, ולרוב מעבד את הגירוי הזה בצורה לא נכונה. המפגש שלו עם גירויים הוא יומיומי ואינטנסיבי, והוא חווה את העולם כמקום מאיים ולא נעים, אפילו תוקפני. ולכן הוא מפתח "מנגנוני הגנה" הבאים לידי ביטוי בצורת הימנעות או בריחה מצד אחד, או בתוקפנות ובעויינות מצד שני.
לדוגמה
"המורה צעקה עלי"
כאשר קיימת רגישות שמיעתית, כל צליל בסביבה מסיח את הדעת. קולות יכולים להישמע חזקים יתר על המידה. ומהילד נשמע לעתים קרובות ש"המורה צועקת" כאשר היא מדברת בקול רם, ולפעמים הוא מפרש את זה כאילו היא כועסת עליו.
הוא מוסח ומתקשה לבצע את המטלות בשיעור: כל תיפוף על השולחן ,רעש של מזגן או מלמול מסיחים את דעתו וגורמים להצפה ולקשיי ריכוז ולמידה. הוא אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי מימוש, וגם אם כן – זה כרוך במאמץ רב ובתסכול.
"אבל הוא הרביץ לי"
כאשר קיימת רגישות למגע, כל מגע, ולו גם הקל ביותר, יכול להוות איום. האיום נוצר מהפחד שמא המגע יהיה לא נעים. ולכן, ילדים אלה נמצאים במתח מתמיד. כל דבר מטריף אותם: גרביים לא מתוחות, תגיות בגדים, המורה שחולפת על פניו ומעבירה יד אימהית בשיער, צחצוח שיניים ועוד.
הם עלולים להימנע ממפגשים חברתיים ושונאים נשיקות וחיבוקים. הילד נמצא במצב הגנתי כל הזמן, ועלול לפרש מגע בצורה פוגענית. למשל: חבר לכיתה שעובר ובלי כוונה נתקל בו, יכול להתפרש כ"הוא הרביץ לי".
"הוא כל הזמן בורח מהכיתה- יש ריח מסריח"
רגישות לריח בכיתה יכולה ליצור הצפה ומעמסה תמידית. ריח של אוכל בהפסקה, הבושם של המורה, ריחות גוף – כל אלה משגעים את הילד ויוצרים אצלו חוסר שקט וחוסר ריכוז.
"אסור שהאורז יגע בשניצל"
הם סלקטיביים מאוד בבחירת המזון שנכנס לפיהם, והם לרוב מסרבים להתנסות בטעמים חדשים ומפרידים את האוכל בצלחת. הרגישות לטעם אף היא חלק מהרגישות החושית. הם מנסים להישאר בשליטה דרך בחירת המזון.
אז מה עושים?
הדבר החשוב ביותר הוא המודעות. ברגע שנבין את הסיבות להתנהגות האגרסיבית או להימנעות של הילד, נוכל להכיל אותו ולעזור לו.
העבודה בקליניקה מתמקדת ,באיזון שמיעתי,בהורדת הרגישות למגע מצד אחד, ובהעלאת יכולת השליטה בגוף מצד שני. תהליך זה הוא עדין ורגיש ונעשה בליווי מדיטציה מיוחדת, דמיון מודרך. וגולת הכותרת הינו מכשיר האיזון השמיעתי AIT שנותן מענה יוצא מן הכלל למגוון התופעות שמניתי פה
הרבה ילדים עם רגישות חושית מאובחנים כבעלי הפרעת קשב, ולמרות שלא קיימת אצלם הפרעה נוירולוגית. את האבחון המדוייק כדאי להשאיר לאנשי המקצוע.
אך אם הילד שלכם הוא עם רגישות חושית , אפשר בהחלט להוריד את הרגישות שלו ואת הסימפטומים הנלווים לה בצורה משמעותית, ללא צורך בתרופות.
חשוב לזכור שהתפקיד שלנו כהורים הוא לעזור להם למצוא את הדרך לאיזון ולשקט גופני ורגשי.